שימו לב, רבים פונים אלינו בטלפון בנושא תוספת גובה/ איך אפשר לגבוה? אנו מסבירים שאת עיקר תוספת הגובה ניתן להשיג באמצעות שיפור היציבה. ברוב המקרים, אותם פונים אומרים לנו שלתפיסתם, היציבה שלהם זקופה/ "ממש סבבה". אם תקראו את השורות הבאות, תבינו עד כמה אותה "תפיסת יציבה", ובמילים אחרות, רמת המודעות שלנו ליציבה אצל רובנו שגויה…

ואגב, מספיק שאתם מתעסקים קצת עם הסמארטפון שלכם (טיקטוק/ וואטסאפ/ אינסטגרם…) או שאתם תלמידי ישיבה המשתמשים בסטנדר, כדי שהיציבה שלכם תהיה לקויה ותנמיך אתכם!

מכירים את התופעה השכיחה הבאה? אתם הולכים עם ילדכם לקניות/ סידורים. לפתע פוגשים חברים/ קרובי משפחה שלא ראיתם זמן מה (לעיתים שבועיים-שלושה בלבד). אלה מביטים על הילד/ה ואומרים "וואו, איך גבהת פתאום…". אתם נמצאים בקרבתו של הילד/ה יומיום, ולא שמים בהכרח לב לשינויים הדרמטיים בגובה, משום ששינויים אלה מתרחשים באופן יומיומי וקצוב (אך מצטבר) והעין שלכם (המוח) מסתגלת לשינוי המדורג ולא מבחינה בהבדל (בדומה לתופעת "הביטואציה" בפיזיולוגיה/ פסיכולוגיה).

דוגמא נוספת, לפני מספר שנים, עבדכם הנאמן נאלץ לעבור זמנית למסך טלויזיה ישן, לאחר שמסך הפלסמה התקלקל. המסך הישן שנותר מיותם במחסן (למרבה המזל) היה בעת רכישתו בגדר "הצעקה האחרונה", מסך 29 אינטש (נרכש בשנת 1998) והיה ממש מסך ענק (לכל הדעות).

והינה לפתע, לאחר שהעין התרגלה בשנים האחרונות לצפייה במסך 50 אינטש, המסך הישן והטוב שהוחזר כלאחר כבוד אל הסלון בילבל אותי מעט וגרם לי לפתע לחשוב שאני צופה במסך של לפטופ (מחשב נייד) בגודל של 15 אינטש בלבד!

אותו עקרון בדיוק חל עם היציבה. בעידן הדיגיטלי, הילדים שלכם (וגם אתם) נעשים כפופים וגם נמוכים יותר ויותר מיום ליום. מבלי שתהיו מודעים לכך, בעיות יציבה מתפתחות "מתחת לרדאר" שלכם, מפני שגם במקרה זה, העין שלכם מתרגלת/ מסתגלת כל העת לאותה יציבה לקויה המתפתחת בהדרגה (המוח לומד לפרש יציבה לא נכונה כדבר נורמלי/ תקין), באותו אופן שבה הסתגלה העין לשינוי הדרגתי בגובה (ולא ראתה בכך משהו חריג, או בגדר שינוי/ מגמה) או כפי שהסתגלה לצפייה במסך גדול ולפתע המסך הבינוני והישן נתפס פתאום כמסך מחשב נייד! תופעה זהה אגב, מתרחשת בהקשר של השמנת יתר בילדים/ השמנת יתר בילדים טיפול (מכונה גם "השמנה זוחלת").

מסיבות אלה בדיוק, מגיעים אלינו לקליניקה פעמים רבות ילדים/ נערים, לטובת אבחון מוטורי לילדים. ההורים מגיעים עם הילד לאבחון מפני שקיימת לדוגמא הימנעות מהשתתפות במשחקי כדור או סרבול מוטורי. נחשו מה? דווקא הדבר הראשון התופס לנו את העין, ברגע שהילד נכנס עם הוריו לקליניקה, זו אותה יציבה לקויה/ גב כפוף (לעיתים ברמה ממש זועקת לשמיים). אנו מסבים את תשומת לב ההורים ליציבה של הילד, והתגובה המתקבלת היא "מה באמת? לא שמנו לב… הגענו אליכם בגלל הנושא המוטורי בכלל". התפנית בתפיסה של ההורים מתרחשת כאשר אנו מיישרים את הילד/ תומכים/ אוחזים את גבו במנח נכון (מתקנים את היציבה באופן יחסי) תוך מס' שניות, ואז, ההורים מקבלים את הפרספקטיבה הנכונה ל- מהי יציבה נכונה לילדים ושואלים, "רגע, אז אולי נתחיל דווקא עם טיפול ביציבה? לא ידענו שהמצב חמור כל כך" (שינוי של 180 מעלות בתפיסה). התופעה המתוארת אגב, מתרחשת אצלנו ממש לעיתים קרובות!

גורם נוסף המכהה את החושים בכל הנוגע לתפיסת המושג "יציבה נכונה", הוא נורמות היציבה באוכלוסייה. למה כוונתנו? בכל מקום אליו אנו הולכים, אם זה ברחוב, בתי קפה, משרדי חברות הייטק וכו', אנו רואים אנשים כפופים (תולדה ישירה של אורח החיים הטכנולוגי). המוח קולט כיצד יציבה שכיחה (יציבה לא נכונה) נראית ומתייג אותה בתודעה כדבר נורמלי. להזכירכם, יציבה לקויה אינה דבר נורמלי!